(18/05/1946 – 19/10/2009)
דינה נולדה בבואנוס איירס שבארגנטינה, בת בכורה למשפחת אפלבאום. שמה ניתן לה על שם סבתה מצד אביה שנספתה בשואה.
האם, ילידת ארגנטינה, בת למהגרים יהודים מרוסיה, הייתה עקרת בית מאז לידתה של דינה. האב, יוסף, יליד פולין, עסק בהוראת אידיש עד לנישואיו, ומאז היה בעל עסק עצמאי בתחום הטקסטיל יחד עם אחיו. לדינה היו שלושה אחים צעירים ממנה: נסטור, נורברטו ז"ל וחיה.
מילדותה אהבה דינה לטייל, לשיר ולהאזין למוזיקה. היא אהבה בעיקר מוזיקה קלאסית ומוזיקת פולקלור ארגנטינאית.
בשנות הנעורים החלה לעסוק בתחביב הצילום, והתגלתה כצלמת מוכשרת ורגישה במיוחד, בעלת חוש אמנותי. עיקר צילומיה התמקדו בילדים ובני משפחתה הקרובה והמורחבת.
במקביל ללימודיה בבית הספר התיכון הצטרפה ל- ICUF איגוד יהודי תרבותי שדגל בחינוך יהודי חילוני מתקדם ושמאלני. במסגרתו היתה מדריכה של קבוצת ילדים צעירים.
אחותה חיה זכתה להיות חניכה של דינה למשך תקופה קצרה, וזכור לה יחסה החם, הרך והמעודד של דינה כלפי הילדים הצעירים בקבוצה.
בבגרותה המוקדמת היתה דינה פעילה נגד המשטר הרודני של החונטה הצבאית. פעילותה התמקדה בהשתתפות בעצרות וימי עיון, אך לא בפן המזוין של ההתנגדות למשטר.
בשנות השלושים לחייה, לאחר שכל בני משפחתה עלו לישראל. החליטה להצטרף למשפחה ולעלות ארצה.
בתחילה למדה באולפן לעולים חדשים בבת גלים, שם אהבה את הקרבה לים. היא אהבה לטייל על שפת הים, ואף נהגה להכין את שעורי הבית לחופיו.
עם סיום לימודיה באולפן. שקלה את האפשרות להמשיך ללמוד, ואף ביקרה במספר מוסדות להשכלה גבוהה.
אך הרגישה שאינה שולטת מספיק בשפה העברית, ולכן בחרה להצטרף לאולפן המשך לעברית באלונים.
לאחד מספר שבועות בקיבוץ, הכירה דינה את חיים, חבר אלונים, יליד פולין שבדיוק חזר משהות בת מספר שנים בקנדה. בין דינה לחיים התפתחה אהבה. אשר הובילה לנישואים ולחיים משותפים במשך 32 שנים.
בתחילת דרכה בקיבוץ עבדה דינה בענפים שונים, עד שהתמקמה במפעל, שם עבדה במרבית שנותיה בקיבוץ.
יחד עם חיים הצטרפה דינה כבת מאומצת למשפחת עשירי, אשר במחיצתה יכלה לנהל שיחות שוטפות בספרדית, לקבל ולהעניק חום ואהבה.
בשעות הפנאי אהבה לצלם ולצייר, והצטרפה לחוג הציור של הצייר אבי להב. בציוריה אנו עדים לעוצמותיה הרגשיות ולאהבתה לטבע. בנדיבותה העניקה חלק ניכר מיצירותיה לבני משפחה וחברים קרובים.
דינה הייתה שופעת אהבה אל היקרים לה, לחיים בעלה, לחיה אחותה, לנסטור אחיה. לאחייניה ואחייניותיה ולכל בני ובנות משפחת עשירי, שהיו לה משפחה לכל דבר.
לפני כשנה התבשרה דינה על מחלתה. היא התמודדה בכל ההליכים הרפואיים שנדרשה להם, שכללו טיפולים כימותרפיים והשתלת מח עצם. היא התבוננה באומץ בתמונת המחלה, בחרה בחיים וקבלה על עצמה את כל הטיפולים שהומלצו ע"י הרופאים.
יהי זכרה ברוך !
דינה היקרה ואהבת חיי
מגיל חמש ידעתי רק מה זאת הישרדות בכל מחיר ובכל מצב, עד שפגשתי בך.
את לימדת אותי מה זאת אהבה.
נתת את כולך בשבילי. ואני החזרתי לך אהבה.
הייתי מאושר וחיי השתנו לטובה.
בנינו יחד משפחה גדולה עם אחים ואחות ומשפחת עשירי.
למזלי השארת אותי עם משפחה גדולה ששנינו אהבנו והם יישארו – אמא מאמצת ואחים ואחיות שלי.
את היית כל עולמי וכך אזכור אותך בלב שבור.
אני אוהב אותך לעולם.
חיים
באלבום התמונות שלי יש תמונה של שתי אחיות צעירות מאוד, יושבות על כסא בביתך בבואנוס איירס, מחובקות, צוחקות ומביטות באופטימיות אל העתיד.
באלבום התמונות שלי יש תמונה של שתי אחיות מעט בוגרות. נישאות ומקימות בתים בישראל. הן אוהבות, שמחות זו בשמחתה של זו, אך גם חשות געגוע למה שנשאר מאחור.
באלבום התמונות שלי יש תמונה של אחותי עם ילדיי. היא עוטפת אותם ברוך וחמימות ואני מלאה הערכה והכרת תודה לה על כך.
באלבום התמונות שלי יש תמונה של שתי אחיות שחלו במחלות קשות. הן דואגות, תומכות ומעודדות זו את זו.
האלבום פתוח, אני מתבוננת בו מלאת אהבה והודיה אליך דינה, כואבת את לכתך ומתקשה להמשיך את אלבום חיי בלעדיך.
חיה
דינה אחות שלי
אומרים שמשפחה לא בוחרים, אז במקרה הזה בהחלט בחרנו. ועוד איזו בחירה !
ההשתלבות שלך ושל חיים בחיינו היתה טובה ועמוקה, כאח ואחות, כדודים לילדינו ומעל הכול בדאגה יומיומית לאמא.
גם כשאנחנו היינו מפוזרים במרחקים שונים, אתם תמיד הייתם פה לדאוג לה ולארח לה חברה.
בשנים האחרונות את גילית את הציור, דרך מופלאה להביע את עצמך, וגילית כשרון גדול ומדהים. האמנות היתה דרך נוספת להתחבר אל הילדים ברמות יוצאות דופן, והקשר בינינו רק המשיך להתחזק ולפרוח.
פתאום התגלתה המחלה הארורה. ואז גילינו בך וגם את בעצמך, דבר נוסף, את התמודדת עם המחלה בצורה מעוררת כבוד, באומץ, במודעות לכל ואפילו בהומור. עברת תהליך אחר תהליך, נשכח שפתיים והמשכת מלאת תקווה ורצון להצליח.
אבל אז משהו השתבש ואת, בשלב שהיית חסרת הגנה, הותקפת והגעת למצב קשה. גם אז, למרות הסיכוי הנמוך, נאבקת והצלחת להתחזק ולהשתפר, עד הסיבוך האחרון שהיה כבר יותר מדי.
נוחי בשלום. GRASIA A LA VIDA
בני
