ליכטמן אברהם

(15/07/1918 – 15/12/2005)

אברהם נולד להוריו אהרון יעקב ואטה בוישכובינה, כפר קטן ליד העיירה טורובין בנפת לובלין שבפולין.

אברהם למד בחדר עד גיל בר מצוה, אז עמדו בפניו שתי אפשרויות: לימודים עיוניים או לימודי מקצוע. אחרי התייעצות עם הרב הוחלט ללמדו את מקצוע החייטות, כדי שיוכל להצטרף לאביו בעבודתו ולעזור בפרנסת המשפחה.

עם פרוץ המלחמה ופלישת הצבא הנאצי לפולין, הבינו בני משפחתו של אברהם שצריך להיערך למצב החדש. בכך התחיל מסע בריחה והשרדות של בני המשפחה בבתי קרובים שהיו פזורים בכפרים ועיירות קטנים.

בעקבות המלצות שקבלו הצעירים לעבור לרוסיה, לעבודה בעזרה למאמץ המלחמתי, מחליט גם אברהם לעשות כן. הוא נפרד מבני משפחתו בלב כבד, ולא משער שלא יזכה לפגוש אותם יותר.

אברהם נודד ממקום למקום ומעבודה לעבודה וכל אותה העת הוא נמצא בקשר מכתבים עם משפחתו, עד יוני 1941.

במסגרת נדודיו מגיע אברהם לאיזו עיר שבתחנת הרכבת שלה מגייסים לצבא רוסי.

הוא נוסע לאורל ברכבת עד לעיר שקלוב בה מתפזרת החבורה לעבודת שדה באחד הקולחוזים. ובהמשך בבית חרושת לעץ.

באורל החל להתארגן גיוס לצבא הפולני. אברהם מתגייס ונשלח ללובלין. עם הגיעו, הצטרף לצוות בית חולים שפעל במקום.

אברהם והינדה נפגשים והופכים לזוג.

עם תום המלחמה עוברים בני הזוג לקיבוץ בעיר ריכבך שבשלזיה כשהם כבר הורים לרוחל'ה, ומצפים לעליה לארץ.

במאמץ רב שהיה כרוך בסיכון רב, גנבו ההורים עם בתם שהיתה צרורה בתוך מעיל גשם, את הגבול לצ'כיה. היה זה בלילה סוער וגשום שגרמו להליכה שהיתה קשה ממילא, לקשה אף יותר. החרדה לגורלה של רוחלה שבכל אותן שעות היתה חבילה עטופה מתחת לבית השחי של אברהם, הטריפה את דעתם של ההורים כשהם הגיעו לעת בוקר לגבול, ולא יכלו לתאר לעצמם מה יתגלה לעיניהם כשיפתחו אותה.

עיניה של רוחלה חייכו אליהם ולשמחתם לא היה גבול.

בעיר אולם שבגרמניה, אליה הגיעו, פגשו בשלמה צם שבחר בהם לעליה לאלונים.

בשל היותם הורים לילדה, נבחרו לשוט בספינה נוחה – אקסודוס, אתה ועם נוסעיה הטלטלו, עד שבחודש פברואר 1948 הגיעו לחיפה וממנה לאלונים.

באלונים נולדו הילדים – יעקבי זאב ז"ל ואתי. אברהם עבד שנים רבות בחקלאות, תחילה בכרם ולאחר שנעקר עבר לעבודה בפרדס.