(21/09/1919 – 27/09/1985)
צבי נולד להוריו חנה וחיים אברהם בבודפשט הונגריה.
בילדותו למד בבי"ס יסודי יהודי אורטודוקסי, ממנו המשיך לגימנסיה כללית אותה סיים בהצטיינות.
בשנות נעוריו היה חבר בתנועת הצופים היהודיים.
ב- 1939 עלה כסטודנט לאוניברסיטה העברית בירושלים .
ב-1941 התגייס לצבא הבריטי ועם הזמן התגייס לתותחנים, כשבין ידידיו גם שני חברי מעגן. ב-1942 ביקר לראשונה בקבוץ שיהפוך לביתו ובו יפגוש את גבריאלה, לימים אשתו.
לזוג נולדו ילדיהם עמוס, רפי ז"ל, מיכה ורחלי.
צבי עבד בחריצות ובהתמדה בגן ירק כשהוא מקדיש ממרצו לכתיבת דברי הומור שנונים.
עם הקמת חיל התותחנים בצה"ל התגייס צבי והשתתף בקרבות גבעה 69 וניצנים.
בתום הקרב נלקח צבי בשבי המצרי בו שהה כ-9 חודשים.
בהיותו בשבי הוא הפך באופן טבעי למי שמייצג את השבויים בפני השלטונות.
על אף התנאים, עסק צבי בהוראת עברית אנגלית והיסטוריה.
עם חזרתו למעגן, והגעת חברת נוער ממרוקו ותוניס, היה צבי אחד מהמדריכים
בה .
עם הפילוג עברו חברי חברת הנוער על מדריכיהם לבית אורן.
שם צבי התבלט כפעיל בחיי התרבות. הוא עסק בכתיבה, בבימוי וכשחקן חובב וזאת לצד ההוראה בבית הספר.
משפחת ירדני עברה לנהלל בה שימש צבי כמנהל הפדגוגי של בית הספר החקלאי.
ביקור של חבריו מאלונים, הביאו את המשפחה להצטרף לקיבוץ אלונים.
צבי הצטרף לצוות ההוראה, עבד בספריה ולימד באולפן.
ב-1973 היה למנהל בית הספר ברמת דוד. לאחריהן עבד כמפקח על לימודי ילדי עולים, והצטרף לצוות בסמינר אפעל.
