יערי ציפורה

(19/12/1913 – 30/09/1971)

ציפורה נולדה להוריה אריה וחיה בעיירה סוכולובה שבפולין.

בילדותה למדה בבית ספר עברי.

בנעוריה הצטרפה לתנועת "החלוץ הצעיר" ויצאה להכשרת "תל חי" בביאליסטוק, שם פגשה את זאב.

היא זכתה לעלות ארצה ב-1939 באונית המעפילים "טייגר היל" אשר נתפסה על החוף על ידי הבריטים, ונוסעיה נכלאו.

עם השחרור החליטה ציפורה להצטרף לחברתה מההכשרה שהיתה כבר באלונים שישבה אז בקוסקוס.

המפגש עם החברים הצעירים מלאי שמחת הנעורים והנוף מסביב הסבו לה הרגשה שחלומה התגשם והיא מרגישה את אדמת הארץ תחת רגליה.

מיד עם הגיעה חוותה ציפורה לראשונה את מהות חיי השיתוף, כאשר בקשה מהמזכיר גרוש לשם משלוח מכתב לבני משפחתה המודאגים, על מנת להודיעם כי הגיעה בשלום לאלונים (המכתב הראשון ששלחה לא הגיע ליעדו). זה מצדו הזכיר לה שכבר קבלה גרוש לפני שבועיים והקצבת הכסף לבולים מתבצעת אחת לחודש בלבד. אחרי ששלחה מכתב נוסף, משקבלה את הכסף ממדריכת בישול מעין חרוד, זכתה לקבל מהם את מכתבם האחרון.

כל בני משפחתה נספו בשואה.

באלונים עסקה ציפורה שנים רבות בחינוך, בעיקר בגיל הרך, כשהיא שופעת חום ואהבה לילדים ולמסירותה להם ולהוריהם אין גבול. תמיד נכונה להדריך אם לתינוק חולה, להרגיעה ולתת לה הרגשה שהיא לא מכבידה עליה וזהו תפקידה כמטפלת.

ההכרה בצורך שגם ההורים שבילדיהם טפלה ירגישו טוב ונוח בבית הילדים היתה יוצאת דופן ובכל מקרה הקדימה את זמנה.

ציפורה היתה קשובה לחברותיה ושכנותיה, שנתנו בה אמון מלא וביקשו את עצתה גם בנושאים אישיים.

החיוך הרחב על שפתיה נתן ביטוי לשמחת החיים והאופטימיות ששרתה עליה תמיד, גם בימי מחלתה הקשה.