(26/04/1925 – 06/01/2022)
אביגיל טבעוני ז"ל
נולדה ב – 25.04.1925
נפטרה ב – 06.01.2022
קורות חיים
אביגיל נולדה ב- עשרים וחמישה באפריל 1925 בנחלת יהודה, להוריה שלום ושושנה שעלו ב- 1912 עם יבניאלי, שהעלה משפחות יהודיות מתימן. כל אחיה ואחיותיה ילידי הארץ, אביגיל היתה ילדתם הרביעית שנולדה אחרי שלושה בנים. אחריה נולדו הבנות מירה ורחל.
בילדותה עזרה בגידול בעלי החיים שבמשק הקטן ורעתה את הפרות אחרי הלימודים בבית הספר.
בגיל 7 התייתמה מאמה וכעבור מספר שנים בהיותה כבת 14 נפטר גם אביה.
מותו קטע באחת את לימודיה והיא הפכה להיות אחראית על הטיפול באחיותיה הצעירות ובניהול משק הבית.
בשנים אלה הצטרפה לתנועת הנוער העובד והלומד.
עם נישואיה למוקה, עברה לחיות באלונים ולבני הזוג נולדו ילדיהם שושי, נעמה, בנצי ז"ל, ונועם.
שנים רבות היתה אביגיל מטפלת וכתובת חינוכית, בתחילה לבני כתת ארז ולאחר מכן לבני כתת לבנה שזוכרים לה טיפול מסור וחם. כמו-כן טיפלה בגיל הרך ולאחר מכן בישלה אוכל דיאטטי לחברים הזקוקים.
בשנים מאוחרות יותר לימדה את עצמה את מלאכת כריכת ותיקון הספרים בספריה ובחדר העיון לתועלת ציבור הקוראים.
אביגיל אשה חזקה ואופטימית אהבה לצאת לטיולים שארגנו אז לחברים. למותר לציין כי אביגיל, למרות מסע חיים לא פשוט, תמיד עזרה לכולם במאור פנים ועם המון טוב לב וחיוך מכל הלב.
ביחד עם מירה אחותה היוו הבתים של שתיהן מקור משיכה לאחיהן ואחיותיהן. שם התקבלו כולם ברוחב לב ויחסי קירבה עמוקים.
אנחנו נפרדים ממך, אשה שבעת שנים. נוחי לך בשלום.
אמא יקרה שלי היית לנו אמא נפלאה.
אמא, נפרדת מאיתנו כפי שרצית בלי לסבול.
אמא, למרות שחייך לא היו פשוטים תמיד היית חיונית ויצירתית בגידולנו כילדים.
אמא, היית אישה של אדמה וטבע גם בעשיה וגם בטיולי טבע בארץ ובחו"ל.
אמא, היית אישה של נתינה ואוהבת את זולתך ותמיד נכונה לעשות ולעזור בלי דיבורים מיותרים.
אמא, חייך היו מסע לא פשוט אבל תמיד תמיד שמרת על אופטימיות, שמחת חיים ואהבה.
אמא, היכולת שלך להסתגל למצבים חדשים היו נר לרגלינו כילדייך.
אמא, כל אשר עשית היה עם כל הלב והנשמה הענקית שלך, ודי אם אזכיר את היותך מטפלת הרבה שנים של כתות בני ארז ולבנה שכה אהבת. עברת בחייך כל כך הרבה עבודות.
אמא, בשמונה שנותייך האחרונות זכית לטיפולה המסור, הנאמן והאוהב של היידי, שהפכה לבת משפחה. ולך היידי – המון תודות מכל המשפחה.
אמא, אנו נפרדים ממך היום בצער.
אבל שתדעי שאני, נעמה, בנצי ז"ל, נועם, נכדותיך, נכדיך ונינותיך תמיד נזכור את כל הטוב והאהבה שהרעפת עלינו. הם יהיו לנו זיכרון ואבני דרך.
נוחי בשלום אמא יקרה.
בתך, שושי
גאיה יקרה,
הפרידה ממך עצובה לנו, קשה להיפרד ממך.
היית עבורנו אמא וסבתא, תמיד דאגת לנו פינקת וטרחת סביבנו.
עטפת אותנו באהבה אין סופית. את אמא אדמה.
אהבת את הטבע לפחות כפי שאהבת אותנו.
אהבתי לשמוע את הסיפורים שלך, והיו לך הרבה. החל מאיך העציצים שלך צמחו בגינה, היטבת לתאר בפרטי פרטים את הצמיחה של השתיל על כל עלעליו. כמה פשוט. כמה יפה.
חיית בתקופה מרתקת לטוב ולרע. סיפרת לנו המון סיפורים על ילדותך הלא פשוטה. התייתמת מהוריך בגיל מאוד צעיר וקיבלת אחריות על משפחתך, אחיותיך הצעירות ממך רחלי ומירה, ודאגת גם לאחייך הגדולים מאיר ויצחק, שפרנסו את המשפחה. תמיד סיפרת את הדברים כפי שהיו! לא ניסית ליפות אותם, אך עם זאת תמיד תיבלת אותם בחוש ההומור האופייני לך.
מאוד אהבתי לשמוע אותך מספרת גם על הטיולים הרבים שעשית בארץ וגם בעולם הגדול. בטיולים התמזגו אהבותיך לטבע ולבני האדם בצורה מופלאה וכך תמיד יצא סיפור מושלם.
למרות כל הקשיים ידעת ליהנות בחיים מהדברים הקטנים שבדרך וגם מהגדולים נהנית מאוד.
בשנים האחרונות נחלשת והרבה פעמים הבעת את רצונך להפרד מהגוף, שהביא מצוקות וטרדות, ולהמשיך במסע שיש בו שלווה.
לקח זמן ובזמן הזה קיבלת מלאך בשם היידי, שטיפלה בך במסירות ובאהבה גדולה.
אהבת אותנו אהבה עזה ואנחנו אותך.
כולנו כבר מתגעגעים אליך וקשה המחשבה שלא נוכל לחבק ולנשק אותך יותר.
נוחי בשלום על משכבך.
מאיתנו באהבה, משפחתך, ילדיך ונכדיך.
אמא גאיה
האמא השניה שלי. במשך 8 שנים 24/7 אנחנו יחד.
בהתחלה חשבתי שאני לא יכולה להשאר איתך, אבל טעיתי. אפילו הבוקר הזה הלכתי לחדר שלך מתוך הרגל וחיפשתי אותך וכשניסיתי לשמוע את הקול שלך, להריח את הריח שלך, אני מרגישה שאת עוד איתי בבית.
כל פעם שאני בוכה, כי התגעגעתי למשפחה שלי, לילדה שלי ולפעמים יש לי בעיות בפיליפינים, את מרגיעה אותי ואומרת לי: חמודה שלי, אל תבכי, החיים לא פיקניק, יהיה בסדר וזה יעבור.
לפעמים אנחנו רבות, אבל אחרי דקה את אומרת לי – אני מצטערת, אל תקחי ללב ואת מחייכת אלי.
אמא גאיה, עכשיו אני בטוחה שאת במקום טוב ויפה, אני לא אשכח אותך לעולם. ואני אוהבת אותך מאוד, לתמיד.
היידי.
