(01/01/1924 – 08/12/2011)
שמעון נולד בשנת 1924 ליעקב ושרה, למשפחה קשת יום ומרובת ילדים – 9 ילדים, בהם 5 בנות ו-4 בנים, בגיטו היהודי שבעיר איספאן בפרס.
האם היתה מפרנסת העיקרית ושמעון עזר לה אחרי הלימודים בתעשיה הזעירה שהיתה להם בבית.
בחצר הגדולה של הבית גידל שמעון עז תרנגולות ופרה, שכל המשפחה נהנתה מתוצרתם.
על גג הבית היה לו שובך יונים גדול מאד, וגאוותו היתה על היותן המהירות ביותר בכל השכונה.
בהיותו בן 12 עברה המשפחה לגור בטהרן. מהר מאד יצא שמעון מבית הספר לעבודה בבית חרושת לעצים ומאוחר יותר במוסך, אצל ארמנים.
את השכר נתן לאמו ושמר לעצמו סכום זעום למימון לימודי מוסיקה – נגינה בכינור.
אחיו הגדולים לא קבלו בעין יפה את לימודי הנגינה כאשר המשפחה נאבקת בפרנסתה. אבל אביו תמך בו.
בגיל 16 הצטרף למפלגה הקומוניסטית בטהרן והיה פעיל בה מאד. כאשר הבין שקומוניזם לא פותר את הבעיה היהודית בעולם, הוא פרש ממנה ובעזרת השליחים שהגיעו לפרס, הקים את תנועה החלוץ. על כך זכה לתמיכה אדירה מיהודי פרס.
הם כינו אותו "המשיח", "הנביא". הוא הביא את בשורת הגאולה ליהודי פרס והעלה אלפים מהם לישראל. בעיקר צעירים חייבי גיוס.
בשנת 1950 נשלח לישראל למכון למדריכי חו"ל, ללימודים. הוא שהה בארץ שנתיים.
בשנת 1952 נשא את איראן לאשה ונתן לה את השם ציונה.
בשנת 1957 עלתה המשפחה לארץ לקיבוץ אלונים, עם בנם הבכור גיורא.
שמעון גויס ע"י מחלקת העליה במזכירות הקבוץ ללמד בסמינר אפעל – הכנה לשליחות בפרס.
בשנת 1962 נשלחה המשפחה לשליחות בפרס, כשיעקבי ז"ל בנם, היה בן 4.
משפחת חנסב היו בין מייסדי בית הספר וגן הילדים הישראלי בטהרן.
בשובם משליחות, שינו את שם המשפחה מחנסב לחצב. שמעון שמר בקנאות על שם המשפחה המקורי.
הפעילות הענפה של שמעון באיראן, הביאה עוד שליחים מישראל. בכל הערים הגדולות היו סניפים של תנועת החלוץ.
המשפחה התרחבה ונולדה דינה ז"ל ואייל שייבדל לחיים ארוכים.
אובדנם של הילדים תוך 4 שנים, היה קשה מנשוא, יחד עם זאת המשיך שמעון בפעילות שלו בקרב יהודי פרס בישראל.
באלונים עבד בפלחה, במוסך ובעצי פרי. היה לו חשוב לשלב את הפעילות שלו בחוץ ביחד עם עבודה בבית. במסגרת זאת שימש כרכז תרבות במשך מספר שנים.
כמו כן ייחס חשיבות רבה לפעילות הציבורית אותה התחיל בגיל 16 ונמשכה עד פטירתו בגיל 86. 70 שנה שרת בנאמנות ובאהבה את יהודי אירן בישראל.
שמעון היה גאה במשפחתו, בילדיו ובנכדיו. היה איש משפחה, אב אוהב וגאה, סב אוהב ללא גבול, וחבר מסור, מכבד ואוהב את ציונה.
תודה לך על 60 שנים משותפות ומסורות של ביחד, בשמחות וגם באובדנים.
שכב על משכבך בשלום איש אהוב ויקר.
ציונה
