(26/05/1995 – 10/11/2014)
שרון נולד ביום כ"ו באייר תשנ"ה 26.5.1995 באלונים לאיריס ויוסי.
בוגר מחזור פ"ח בביה"ס החקלאי ויצו נהלל.
שרון התאמן בקבוצת "עמק האושר" ואף הגיע להישגים מרשימים, עד להיותו
אלוף ישראל באופני כביש לנוער, היה חבר בנבחרת ישראל וייצג את המדינה בתחרויות
בארץ ובחו"ל.
עם גיוסו לצה"ל בנובמבר 2013, ויתר על הזכות לשרת כספורטאי מצטיין והשתייך ליחידה מובחרת "אגוז".
שרון ראה בשירותו הצבאי שליחות ותרומה גדולה למען המדינה.
במהלך ההכשרה ביחידה, שבר שני שיאי ניווט וסיים כמצטיין את שבוע ניווט מסכם.
שרון נפל בעת מילוי תפקידו ביום י"ז בחשוון תשע"ה 10.11.2014. בן תשע-עשרה שנים וחצי בנפלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין באלונים. הותיר הורים, אח – רועי ואחיות – רומי ורותם.
אחרי נפילתו הועלה שרון לדרגת סמל.
על מצבתו של שרון כתבו אוהביו: "בן אהוב, אח יקר, לנצח בליבנו תחיה. 'גיבור של העולם ילד, עם חיוך של מלאכים'."
שרון חבר יקר,
איך בכמה דקות מספידים מישהו שאתה מכיר כל החיים? כשהיינו אצלך בבית החולים לפני כמה ימים, תמיר אמר שהוא ניסה להסביר לחברים מהצבא מה זה אומר חבר מהקיבוץ שגדלת איתו מאפס. ההסבר היה "אהבת אחים", כי באמת אהבנו אותך כאילו היית אח שלנו.
היית הקטן בחבורה, האח המוצלח ביותר. אם זה בספורט, צבא לימודים ובעיקר בנות.
אנחנו זוכרים איך היינו באים אליך הביתה, מטפסים, על בית העץ שאבא יוסי בנה, תופסים דגים בבריכה, היית מציע לנו לאכול את כל המאכלים התימנים האלה שלא הבנו איך לבטא את שמם אבל זה תמיד היה טעים.
ואז נטשת – הלכת ללמוד בנהלל עוד כשהייתה לך פטריה צהובה על הראש. תמיד היינו צוחקים עלייך שביפעת יותר טוב, אך בדעבד הסיפורים שלך תמיד ניצחו.
לא עבר יום בלי שיחת הטלפון עם הצעקות של "מה הרסתם עכשיו בקיבוץ?" ,"למה נכנסתם לבריכה בלילה?", "למה אין אוכל בתלתון?", "למה המועדון מלוכלך? ומי כל הזמן מטפס שם על הקירות?".
אין ספק – המוצלח בחבורה, זה לא סתם: באופניים הבאת גאווה גדולה ואפילו לתחרות אחת הגענו.
כשהתגייסנו לא יכולת לסבול שבסופי שבוע מדברים רק על צבא. אחרי שנה אתה התגייסת, כמובן ליחידה מובחרת ועל ה"ספורטאי מצטיין" ויתרת. כל סופ"ש שחזרת סיפרת כמה שהמפקײצ שלך גבר ,שאין על הלשבייה בצאלים ועל הניווטים שתמיד היית מגיע ראשון. איך באת עם
חיוך ענק על הפנים וסיפרת לנו ששברת את שיא היחידה בניווט בעמק יזרעאל, המקום שאתה כל כך אוהב ומכיר בו כל שביל ואבן.
אתה אף פעם לא יוצא מהבית בלי 100 אחוז סוללה, תמיד מוקף בחברים ובאהבה, ילד שכולם רוצים להיות בקרבתו ואנחנו זכינו!
יש עוד כל כך הרבה דברים וסיפורים, ואפשר לדבר עלייך עוד שעות.
תימני שלנו, ג'נגו האגדי, הנשר התימני כל דבר שרק עשית היה מלא באהבה ותמיד על הצד הטוב ביותר.
היית מושא להערצה בשבילנו ובשביל המשפחה שלך שתמיד נתנה הכל ומה שבטוח אף פעם לא היה משעמם איתך. תמיד היית צריך לעשות משהו ולהיות מחובר להכל.
קשה לעכל שדווקא אתה מבין כולם הבאת אותנו לבית החולים. מוזר לנו
וכנראה שלא נבין לעולם איך ברגע הכל נעצר.
יוסי ,איריס, רותם, רועי ורומי, אנחנו מבטיחים לכם שאת שרון (שרוני)
לא נשכח לעולם והוא ישאר הלב הפועם של הפרלמנט הקטן שלנו. אנחנו
תמיד תמיד נהיה פה בשבילכם, אתם כמו משפחה עבורנו.
אוהבים, כואבים, מתגעגעים ואף פעם לא שוכחים
יותם, אילן, קים, נגה, תמיר, מעיין, בר, נועם וניצן
שרון חן, אלוף של כל המדינה באופני כביש, אבל בשבילנו היית האלוף הפרטי.
הגעת אלינו לפני יותר משמונה שנים ילד קורן ועם ברק בעיניים, שיער שטני, אנרגיות לטרוף את העולם ואמא מודאגת שמתקשרת לשאול אם לא קצת חם או אולי קר.
שרון, גדלת לצידי ובימים האחרונים אני לא מפסיק לדמיין ולחוות שוב את החוויות שעברנו יחד. לאסוף אותך בחושך עם האוטו לאימון אחד על אחד בעליות של מבוא חמה.
לעבוד יחד ימים שלמים בחנות כאשר אתה, עם החן והמיוחדות שלך לא מפסיק להרשים כל מי שנכנס, להקסים אותנו בצניעות ואצילות אותה ירשת בבית ואליה חונכת.
שרון אהבנו אותך ואתה אותנו, התמסרנו אליך ואתה התמסרת אלינו,
זו הייתה זכות וחוויה לגדל אותך.
איש של "מני טיים" קראנו לך ומי שהכיר אותך ידע שלא רק בהשגת גביעים אלא גם ברגעים שבהם צריך לשלב את הרגש.
כשפגשתי את אבא בבית החולים שעות ספורות אחרי האירוע עוד חשבנו יחד שאם משהו יצא מזה זה אתה!
הרי לא אמרנו שאתה איש של "מני טיים"? ככל שנקפו השעות והימים התחלנו להפנים שאתה החלטת להשאיר אותנו כאן לבד, נותן לנו להתמודד עם ה "מני טיים".
אבל שרון שכחת שאנחנו לא כמוך….
כל כך הרבה שנים היינו יחד. נכנסת לחיי בשנים בהם נולדו ילדי והרגשתי כי אנחנו משפחה אחת.
איריס, יוסי, רותם, רועי ורומי נתתם לנו את הזכות להנות מהדבר היקר לכם מכל ועל כך אנחנו מודים לכם
שרון אוהבים אותך.
יואב טל ספידאופן
שרון,
איך אפשר להתחיל הספד של חבר כל כך קרוב בגיל כל כך צעיר.
חשבנו הרבה והחלטנו שהכי חשוב זה שכולם יבינו מי היית ומה היית בשבילנו.
הילד התימני שלנו שאנחנו כל כך אוהבים, שלא מבזבז שנייה אחת של מנוחה,
בין אימונים של אופניים לשבת שחורה, לבין להתחיל עם כל דבר שזז, לרוץ לפק"ל
עם חברים, לדוג עם אבא יוסי, לסנג׳ר את רועי שייקח אותך ממקום למקום כי נגמר לו המלווה,
ושוב להספיק לאימון נוסף.
שרון, יש שלשה דברים שלא נשכח בך אף פעם: תמיד היה חשוב לך להיות ראשון
בכל דבר שתעשה, לשמוע מלא מוזיקה שחורה והכי חשוב, הבנות.
אין לנו ספק שאם היית יודע שהחיים שלך יהיו כל כך קצרים, היית חיי אותם בדיוק באותה הצורה.
תודה על הזכות שהיית חלק מחיינו, נכנסת ללב של כל אחד ואחת מאיתנו ותישאר שם לנצח.
אוהבים אותך תמיד,
החברים מהכיתה
אני יושב לך במיטה ולא מצליח להבין עדיין מה קורה, אני עדיין בשוק, הלם לא ברור, אני לא מצליח לבכות אפילו.
שרון שלי, שלנו. אני כל כך אוהב אותך ואני מקווה שהצלחתי להראות לך את זה
בשנה מלאת החוויות שעברנו.
מאז שעברנו לאותו החדר התחלנו להתחבר הרבה יותר. אהבת לשגע אותנו
כל לילה עם סיפורים על אופניים או חברה חדשה, תוך כדי שאני כותב אני נזכר בכל
כך הרבה שיגעונות שלך.
שרון אני לא מאמין ורוצה לחשוב שזה רק חלום.
אני רוצה להבטיח לך כל כך הרבה דברים. אני מבטיח שלעולם לא נשכח אותך
ונזכיר את שמך רק לטובה.
אני מבטיח לסדר את החדר ובמיוחד את המיטה כמו שהיית חופר לי כל בוקר
לסדר, והיית מדגים לי איך מסדרים. אני מבטיח לשמור קשר חם תומך ואוהב עם
המשפחה שלך, שללא כל ספק מהווה חלק מהצוות הזה.
אתה לא מבין כמה אנשים נמצאים פה ובוכים כי פשוט לא התעוררת לנו בבוקר.
אני כל הזמן מדמיין שזה סתם עוד בוקר שאי אפשר להעיר אותך.
שרון אני אוהב אותך וכולנו אוהבים אותך.
חברי, אחי לצוות, לא אשכח אותך לעולם.
אוהב אותך כל כך ורוצה לקום מהחלום הזה.
גלעד
שרון,
קיבלתי אותך לפני ארבעה חודשים וכבר מהרגע הראשון שמעתי עליך רק דברים
טובים, מקצוען, חייכן, שמח, כל היום עם החיוך המטומטם שלך על הפנים.
חייל שמוביל את הצוות קדימה בשגרה ובחירום.
התפקיד של קלע חוד היה תפור עליך, מישהוא שבטוח בעצמו וביכולת להוביל
צוות שלם אחריו ולהביא אותם למקום הנכון בזמן הנכון.
אני לא אשכח בחיים כשהפעילו את הצוות בצפון ולא היה לי שניה של זמן להסתכל
על המפות, פשוט זרקתי עלייך את המפות ואמרתי לך סע בהצלחה קדימה, תביא
אותנו לנקודה, וכשהגענו ושאלתי אותך אם אתה בטוח שזה פה אז אמרת לי
"אם זה לא פה תן לי שבת, ברלב!!"
תמיד לפני ניווט היית בא אלי ושואל אותי מה השיא, כדי שתוכל לשבור אותו,
בן אדם עם תחרות בריאה כזאת, שמאתגר את עצמו בחיים לא ראיתי.
שבועיים לפני שכל האירוע קרה, באו אלי ואמרו לי שאתה הולך להשתתף באליפות
צהל כנציג היחידה, באתי אליך ואמרתי לך שזה לא בסדר שאתה משאיר אותנו
לבד בנוהל קרב ראשון של הצוות, כי ידעתי שאתה עושה את התפקיד שלך הכי טוב
ואין מי שיכול לעשות את זה כמוך.
במהלך האליפות דיברתי איתך ואמרת שאתה נהנה ושאתה כבר מתגעגע לצוות.
אתה וגולדשמיט שלחתם לי סרטונים מהריצות מההופעות בזמן שאני מנהל מטווח.
ידעת להנות מהחיים, תדע שאנחנו מתגעגעים אליך מאוד.
היית פשוט לוחם מושלם וחבר יקר, כבר רציתי לסיים איתך את המסלול ושתמשיך
להוביל את הצוות בלוחמים!
שרון, אומנם אתה הלכת לנו אבל שתדע שחמש נפשות חדשות הצטרפו לצוות :
יוסי, איריס, רומי, רועי ורותם.
אתם חלק מהצוות וממשפחת ברלב, אנחנו נהיה ביחד לאורך כל הדרך ונמשיך
לחיות אותך שרון, במקצועיות בשמחת חיים ובהנאה, בהשקעה ובהתמדה בשביל
להצליח. היית איש ברזל בצוות ותשאר איש ברזל בצוות.
היה לי העונג לפקד עליך, הזכות להכיר בן אדם ולוחם כמוך וללמוד ממך המון,
לא אשכח אותך בחיים
ברלב
