(23/03/1941 – 14/11/2018)
נולד ב – 23.3.1941
נפטר ב – 14.11.2018
יונה נולד ב – 23.3.1941 בבודפשט שבהונגריה להוריו
מיכאל ואילוש דרוושי.
בתום מלחמת העולם השנייה, בהיות יונה בן 4, הגיעו
שליחי העלייה להונגריה ושכנעו את אמם לשלוח את
יונה ועזרא לארץ, עד שתוכל גם היא להצטרף אליהם.
בדרכם לארץ שהו עזרא ויונה בבית ילדים בבלנקינזה
בטיפולה של ראומה וייצמן אשר הגיעה מהארץ
כשליחה. לאלונים הגיע יונה ביולי 1947 בהיותו כבן שש.
אמנון בית אהרון נשלח מטעם ועדת חינוך להביא ילד, מקרב ניצולי השואה, לכיתה ג'. כשפגש אמנון את עזרא על
מנת להביאו לאלונים, שם לב שהילד נגש לדבר עם ילד אחר. הוא שאל מי הילד האחר ונאמר לו שזה אחיו. מיד
במקום החליט אמנון להביא אתו גם את יונה.
מיכל ואמנון בית אהרון, קבלו את ברכתה של אלונים לאמץ למשפחתם את שני הילדים.
במשך כל השנים נשמר קשר רופף עם האם בהונגריה, בעזרתם של סבא דכינגר וישי בארי.
יונה גדל ובגר בכיתת אלה, המחזור השני באלונים. הוא שירת בחיל הים ולאחר שחרורו נישא לרותי ונולדו
ילדיהם טל גליה ענבל ולוטם. הזוג היווה בית חם, בנוסף לילדיהם, גם לילדי החוץ הרבים שמצאו אצלם חום,
אהבה ורגיעה. בבית היה יונה ידוע בלב הטהור שלו ובידי הזהב שידעו לבנות הכל ולתקן כל דבר שהתקלקל.
יונה עבד שנים בפלחה ואחר כך היה מבכירי העובדים בחממת הוורדים. מאוחר יותר הצטרף לצוות הלול והפך
לאיש התחזוקה של הענף.
לאורך כל חייו, אהב יונה לרקוד והוא מתועד כרקדן בכל החגים הגדולים באלונים.
כסבא היה יונה פעיל בגידול נכדיו, אותם אהב, ונקשר ביניהם קשר קרוב ומיוחד.
כשרותי חלתה, נכנסה לתמונה אסתי, בת הזוג של יונה בערבי הריקודים, ועזרה כמיטב יכולתה בטיפול ברותי.
מאוחר יותר נוצר בין השניים קשר עמוק יותר והם הפכו לזוג. בזכות אסתי זכה יונה לחיים מאושרים גם לאחר
פטירתה של רותי, אהבת חייו. יחד הם רקדו מספר ערבים בשבוע, נסעו לחו"ל ולביקור הילדים, בילו בהופעות
ונהנו מהחיים.
יונה, צעיר לנצח, בלט בעשייה בלתי נלאית בעבודה ובחיי החברה באלונים.
אנו נפרדים ממך היום יונה איש יקר, נוח על משכבך בשלום.
בס"ד
אבא יקר שלנו,
ככה, בשקט עם דמעה עצובה,
בין הקצת טוב והקצת רע,
בין תפילה ושירה שקטה,
עצמת עיניך וכבר לא הייתה נשימה.
גופך נדם ונח, אך אבא, אנו יודעים שנשמתך עדיין אתנו ותהיה כך לעד.
אבא, הלב נשבר ונקרע מבפנים, הדמעות זולגות ואיתן ריקנות עצומה.
אבא במלוא מובן המילה, אבא שכל ילד היה רוצה כמוך. הצלחת לחרוט בליבנו את חיוכך הגדול, שמחת החיים,
אהבת הארץ, אהבת הזולת והדאגה התמידית לאחרים.
ככה לימדת אותנו שבעוז וגבורה החיים ממשיכים. תדע שנמשיך בדרכך המיוחדת במינה. –
מבטיחים לך תמיד להיות מאוחדים, לשמור אחד על השני וכמובן על הנכדים. ברור לכולנו שאתה תשמור שם על
אהובים שכבר אינם.
אוהבים אותך אבא וכבר מתגעגעים מאוד, אך יודעים שזה הזמן שלך לנוח.
תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים
טל, גליה, ענבל ולוטם
בס"ד
לסבוש שלנו
אי אפשר להתחיל לתאר במילים את מה שהיית בשבילנו. היית העוגן. מקור הרוגע והשלווה. אהבה ופינוק אין
סופיים. הביקור השבועי שלך היה מין זריקת אנרגיה וכוח לכל השבוע. כשראינו איך אתה יושב ומחייך ברוגע מול
כל ההתמודדויות של החיים ואף פעם לא ראינו אותך מתעצבן אף פעם לא אמרת לנו לא. אנחנו זוכרים אותך
אומר על הכל: "מאה אחוז ו "אין בעיה ענבלי" היית אומר: "אני "קופץ" לטל או לגליה לחו"ל לא עושה עניין –
מכלום הכל פשוט וחלק. אנחנו זוכרים שהיינו יושבים מסביבך והיית מקלף לנו רימונים בכל כך הרבה סבלנות!
וכשהיינו אוכלים פיצה תמיד היית אוכל לנו את ה"קשה" שלא אהבנו. תמיד כשדברו בבית הספר שלנו על השואה
וספרו לנו שכמעט לא נשארו ניצולים, צחקנו וחשבנו שהם לא יודעים שסבא השלנו חזק ויחיה עוד המון שנים.
הוא הריי תמיד מגן עלינו ותמיד נותן לנו. תמיד התגאינו שהוא סבא "מגניב" אפילו החברים שלנו קנאו בנו שיש
לנו סבא כזה. אפילו הם קראו לו סבא יונה. לכן גם בשנה האחרונה, כשהמחלה הארורה מלווה אותנו, עברה בנו
המחשבה שזה עוד אירוע שיחלוף. כי הרי איך?? איך רק לפני שנה היית הולך כל יום לעבודה, היית טס עם אסתי
לחו"ל, הרמת דברים כמו גבר בן 20 וקראת ליסמין חמודלה ולרחלי רחליקה. לכל נכד היה לך כינוי. עד
שהחודשים עברו והבנו את המצב. ניצלנו את הרגעים הקטנים שבהם היית צוחק ומחייך לפחות קצת. תמיד
חיבקנו ונישקנו ורצינו להריח את הריח המיוחד שלך. שנים היה שגור בפינו המושג: "הריח של סבא"
אבל סבא אנחנו מבינים עכשיו שכמו שחשבנו אתה תמיד חזק! כי הטבעת את חותמך על כל אדם שפגש אותך, כי
היית בשלום עם כולם, כי הזיכרון שלך תמיד יהיה מוחשי בלב שלנו. אתה תמיד תהיה איתנו ותלווה אותנו בכל
צעד בחיים.
סבא, לעולם לא נשכח אותך. את מה שהיית עבורנו, את הדרך שהתווית לנו, את אהבת האדם וארץ ישראל
שלימדת אותנו. תמיד כשנשמע את השיר: "הוטל קליפורניה" שכל כך אהבת, ניזכר בך. זה השיר שלך לנצח.
יש לך מקום ענק בלב שלנו ואנחנו כבר מתגעגעים אליך. אנחנו מחבקים אותך חזק בלי לעזוב. אתה הסבא הכי
טוב שיכול להיות! והבן אדם הכי טוב שהכרנו!
אוהבים אותך אהבה ניצחית כל הנכדים
יונה איש יקר שלי,
לפני כשנה נחתה עלינו ההודעה על מחלת הסרטן שפשטה בגופך. בחנוכה התגלה לנו עד כמה חמור המצב ומאז
נכנסנו למרוץ המתיש בניסיון למגר את המחלה. מרוץ בין רופאים, בדיקות, הקרנות, טיפולים ואשפוזים. כל
הסימנים הראו שיפור אולם גופך הלך ודעך. כששאלו אותך "מה נשמע?" ענית תמיד "בסדר" ואפילו "בסדר
גמור", גם כשקולך כבר לא נשמע.
עזבת אותנו תוך כדי שינה, בשקט ובשלווה כפי שהיית בחייך.
היית איש אוהב ואהוב על כולם, מקבל ומקובל.
תודה לך על השנים היפות שהיינו ביחד, רקדנו וחרשנו את העולם מאוזבקיסטאן דרך נופי אירופה, ארה"ב ועד
הג'ונגלים של קוסטה ריקה.
אני רוצה להודות גם בשמך לכל בני המשפחה והחברים שתמכו בנו לאורך כל הדרך, באו, עזרו ועודדו בימים
הקשים שעברו עלינו. תודה לאנשים טובים שפגשנו בדרך, בתקופה שכללה גם מאבקים מול גופים אטומים.
מקווה שהקלתי עליך ולו במעט.
אוהבת אותך, תישאר בליבי לעד,
עוף גוזל. אסתי
אח יקר שלי, יונה
אח קטן ומיוחד עם לב זהב.
אחרי ילדות לא קלה, במלחמת העולם השניה, אחזנו יד ביד אתה כמעט בן 5 אני בן 7 ועזבנו את בודפשט עם
שליחי עליה, במסע מיוחד אל ארץ לא נודעת , פלסטינה.
ואז, בחוף ים חיפה, בשער העליה הגיע מלאך מקבוץ אלונים ולקח אותך ואותי אל הקבוץ, אל חיק משפחת בית
אהרון אמנון ומיכל חברי הקבוץ.
מיד אומצנו גם על ידי ילדי הקבוץ וחבריו.
אתה, שאהבת גן עדן, מצאת את אהבתך והקמת משפחה לתפארת, למרות שכל ילד וילדה יצאו לדרכם,
התאלמנת צעיר ומצאת אהבה חדשה ושרפת את החיים בחוגי הריקוד.
עד ימיך האחרונים היית אבא וסבא לתפארת. עד שמחלת הסרטן הארורה גברה על חייך.
בלב כולם תשאר תמיד.
תנוח בשלווה אחרי מלחמה קשה, במקום שאהבת קבוץ אלונים. –
עזרא
