(02/02/1925 – 16/03/2008)
מיכל נולדה בתל עדשים, כבת זקונים להוריה חנה ושמעון שניפר, אנשי העלייה השנייה, וכאחות לאבישלום, יאיר ואורי.
בהיותה בת 12 עברה המשפחה, בעקבות הבן הבכור אבישלום, לקיבוץ אשדות יעקב. בסיום בית הספר עלתה לשנת שירות בקיבוץ מנרה, על פי ההוראה: ״למשק או לנשק״. לאחר מכן למדה הוראה בסמינר הקיבוצים בתל אביב, שם פגשה את אמנון אשר נשלח ללימודים בעקבות פציעתו הקשה.
בתוך שנה נישאו ולאחר הלימודים עברה לגור אתו באלונים. נולד שאול, באו עזרא ויונה ונולדה תמר – בגיל 23 ובתוך שנה וחודשיים טיפלה בארבעה ילדים בנוסף להיותה גננת. לאחר ארבע שנים נולדה מרב וכעבור שש שנים נוספות נולד יונתן. מיכל עבדה מספר שנים כמורה בבית הספר המקומי באלונים, תוך שהיא פעילה בוועדות שונות. אחר כך עבדה בסמינר הקיבוצים ב״אורנים״ כאחראית על בניית מערכות השיעורים של הסטודנטים ושילובם בקורסים השונים. היא זכתה שם להערכה רבה ואהבה את סביבת העבודה שלה.
בשנת 1980 יצאה מיכל לקורס ב״מדרשת רופין״ ועשתה ניסיון לעבוד באלונים בריכוז ענף המזון, אך לאחר תקופה קצרה חזרה לעבודה ב״אורנים״ – הפעם כמחנכת של כיתת גננות, עד לפרישתה לגמלאות.
כשחזרה מ״אורנים״ עבדה ב״החלמה״ שם הקדישה ממרצה לשיפור התנאים עבור החולים. עם סיום עבודתה שם היא השתלבה במחסן הבגדים ובמקביל לקחה על עצמה את האחריות לארגון טיולי הוותיקים. היא אהבה במיוחד את שני העיסוקים האלה.
מיכל אהבה מאוד ללמוד, לטייל, לקרוא ולשיר. תחומי הלמידה שלה היו מגוונים ביותר. היא השקיעה בשמירה על קשרים עם חברים וחברות מכל שנות חייה. מיכל אהבה מאוד את כל בני המשפחה וככל שהתבגרה גדלה והתפתחה היכולת לבטא את אהבתה – עד לשנת חייה האחרונה, בה הייתה, למרות הסבל, נינוחה, מפויסת ומאירה. דאגתה המרכזית והיחידה הייתה לאמנון – איתו חיה חיים עשירים במשך כ-65 שנים.
תנוח בשלום על משכבה.
