בית אהרון אמנון

(26/08/1916 – 16/06/2008)

אמנון נולד במהלך מלה״ע הראשונה, בעיר דורטמונד שבגרמניה, כבן בכור להוריו פאול ואליזבט תחת השם אוטו ארונסהיים. בהיותו בן שנתיים נולדה אחותו היחידה, לורה, ובהגיעו לגיל שבע פתחו הוריו בהליך גירושין כואב שנמשך שנתיים. בגיל תשע הוא מוצא עצמו מופרד מהוריו ואחותו וגדל בבינגן, אצל הדוד ארנסט ואשתו. בגיל 16 מאס בלימודים והחל לעבוד כשוליית נגרים בעיר בכרך, עד לסיום כל החובות לצורך קבלת תעודה של נגר אומן. הוא מתחיל לעבוד כנגר ובמקביל מצטרף לנוער החלוצי, ופועל בו כמדריך. בשנות השלטון הנאצי הוא משמש מדריך בקיבוץ הכשרה ביוגוסלביה. ב – 1938 הוא עולה לארץ ישראל עם סרטיפיקט שקיבל מהתנועה. ומצטרף לקבוצת הרועים בשיך אבריק. בהיותו בעל מקצוע נפל בחלקו להיות בין מקימי גדר הצפון, לבנות בית חולים לסוסים עבור הצבא הבריטי, לעבוד בנגריית יגור ולהקים את הנגרייה הראשונה באלונים. בין עבודות החוץ כנגר, אליהן נשלח מעת לעת, הוא יוצא לבצע עבודות תחזוקה בחדר האוכל באשדות יעקב ושם נופל ונפצע קשה. אירוע זה משנה כליל את מהלך חייו. לאחר כשנתיים רצופות ניתוחים וטיפולים רבים הוא נשלח ללימודים ע״ח אשדות יעקב. הוא נקרע בין הרצון ללמוד אדריכלות לבין בקשת הקיבוץ כי ילמד הוראה. לאחר פגישה עם מרדכי סגל, שהקסים אותו באישיותו, אמנון מחליט ללמוד הוראה ונשלח לסמינר הקיבוצים בתל אביב. שם יפגוש את מיכל ויקים את הברית שתימשך כל חייו. הזוג הצעיר נישא ומחליט לחיות באלונים. הוא חוזר כמורה ומשמש גנן ואח״כ מורה ומנהל ביה״ס. לזוג נולד הבן הבכור שאול ז״ל, מצטרפים עזרא ויונה ונולדת תמר ־ הכול תוך שנה אחת. בהמשך יוולדו מרב ויונתן. בזכות בקיאותו וייחודו המקצועי אמנון מתבקש ע״י סגל להיות אחראי להקמת סמינר הקיבוצים באורנים. הוא חש את גודל המשימה ונרתם אליה בחדוות יצירה. משם תוביל אותו הדרך להיות מגויס ב״מפעל הבניה״ של הקיבוץ המאוחד, ועם פירוקו הוא עובר ל״סולל בונה״ ומשמש כמהנדס איזור עד צאתו לגמלאות. כל אותן שנים אמנון פעיל מאוד בחיים הקיבוציים וידוע כבעל דעה עצמאית וייחודית. עם חזרתו לאלונים, אמנון משמש עוד מספר שנים כמרכז הבנייה, וכאשר בריאותו מתרופפת הוא עובר למזכירות הטכנית, שם יעבוד עד הגיעו לגבורות. אמנון, איש עקרונות, כואב מאוד את השינוי שחל בקיבוצים ויוצא להלחם את מלחמתו של הקיבוץ השיתופי. הוא אמנם ״מנצח״ במשפט, אך מאבד משהו מן הרעות. אמנון, איש ישר דרך ורב מעש, הלך לעולמו בשיבה טובה. תהי נשמתו צרורה בצרור החיים.

סבא

אין לי מילים לתאר את תחושותיי הקשות ברגעים אלו. האם ואיך להספיד אדם חזק כמוך הרי אמרת לנכדים שלצערך אתה חזק מידיי מכדי למות. האם לבכות?- אני בוכה.

סבא שלי, שתמיד מסתובב כשבכיסיו המטר למדידה, אולר לשעת חירום וכמובן הפנקס והעט למעקב אחר תאריכים, כתובות וטלפונים חשובים.

כמה מפתיע שבדרכך המופלאה והמיוחדת בחרת להיפרד מכולנו ולסיים את חייך הכול־כך עשירים ומגוונים בדיוק שלושה חודשים מקבורתה של ״אשת נעוריך" ואולי להיפגש עמה שוב.

אני יודע שאם היית מסתכל עלי היית אומר לי שעכשיו טוב לך, מפני שהתגעגעת לסבתא בדיוק כמונו. אני לא שוכח את שיחתנו מלפני כשלושה שבועות, שבה דיברנו על משחק השח־מט שגדלתי על תורתו בזכותך, ועל דרכי ההיעלמויות של לוחות השח שתכננת ובנית במו ידיך מעץ: אחד אשר נגנב במלחמת העולם השנייה , השני ניתן על ידך לרופא שניתח אותך (ומאז עובר בירושה במשפחתו וכמובן שהם לא מוכנים לוותר עליו) והשלישי אצל בנך יוני. רצית לסרטט לי את אופן בניתם, אמרת שאין לך סרטוט מוכן אבל זה מאד ברור אצלך בראש, אך לצערי לא הספקנו לשבת ולממש את זה.

אז אתה יכול עכשיו לנוח ולהיות סוף כל סוף בלי דאגות על הראש – ובקשר ללוח השח – אמנם אני אאלץ עכשיו לתכנן בעצמי, אבל אני מבטיח שאבנה ואכין את הלוח הרביעי שישלים את הסדרה עבורך.

הלכת לעולמך בשלווה מהולה בסערה, באופן ייקי כה אופייני לך, והשארת מאחוריך מורשת מפוארת של עשייה, אהבת ארץ ישראל וחוש הומור נפלא.

אוהב וכבר מתגעגע

ערן

מאז שסבתא מיכל נפטרה היינו כולנו עסוקים בלהקל עליך (ועל עצמנו) את הכאב והעצב, ולמלא את החלל העצום שהותירה מאחוריה. אמנם אי אפשר להתיימר ולומר שהצלחנו, אבל ניסינו…

סבא, היית אדם חכם, דעתן, עקשן, דייקן, חריף, משעשע, חזק ואמיץ, ולמרות שאהבת מאד לקטר ולרטון, אנחנו כולנו יודעים עד כמה שבאמת נהנית מהחיים (לפעמים אפילו מעצם הקיטורים) ומכל הפרטים ולו הפשוטים והקטנים ביותר. כמו לדוגמה – לפני פחות משנה באתי לבקר אתכם ביום שישי בצהרים ו״תפסתי״ אתכם מתענגים על סטייקים עסיסיים שטיגנת לכם במחבת לצד כוס יין אדום משובח. חייכתי ושאלתי מה אתם חוגגים ועניתם בפשטות – ששום דבר מיוחד – את החיים.

שלא לדבר על אהבתכם המדהימה האחד לשני שהייתה לכולנו לדוגמא ומופת, שעל אף השוני הרב ביניכם ואי ההסכמות הרבות, תמיד הייתם נרגעים וחוזרים להיות אותו זוג אהבים מקסים (בעיקר אתה, תמיד הצטיירת לי כנער מאוהב תמידית).

ועל אהבתך לאוכל משובח – גבינות, נקניקים ושוקולד כמובן. בתקופה האחרונה אפילו מכל כוס מים קרים ששתית -התענגת, נהנית ונהגת כאילו זו כוס השמפניה הכי טובה שיש, תיארת בעונג איך זה יורד לך במורד הגרון ומצנן לך את כל הגוף…

ביום ראשון בערב הייתה לי הפסקת חשמל בעבודה ואז בדיוק התקשרת ושאלת אם כבר ילדתי ולא סיפרתי לך? משעניתי שממש לא – שאלת לשלומי ומתי אני אבוא כבר שוב לבקר אותך?

סבא, המון תודה ! זה היה סימן מצוין ותזכורת נפלאה, מייד ארזתי הכול ובאתי אלייך. היית במצב רוח מרומם מתמיד, אבא בדיוק ביקר אותך ואלמר עשה לך מסאז' מפנק נגד יובש ברגליים – נראית לי ממש כמו מלך. סיפרת לי בדמעות והתרגשות רבה על שחלמת על סבתא, על איפה ואיך בדיוק היא עמדה, על כמה היא הייתה יפה וחכמה. שאלת אותה כמה שאלות והיו לה כרגיל עצות ממש חכמות. ועל אף הדמעות – היית מחויך ומאושר ושוב נזכרת כמה שאהבת אותה…

כמובן היית חייב קצת להתלונן שלא מבקרים ולא מתקשרים אליך מספיק, למרות שזה היה רחוק מהמציאות, אבל מילא, כבר ציינו ־ התלונה עצמה היא חלק מהתענוג…

אז עברנו על רשימת הביקורים והטלפונים האחרונים ואז נזכרת שבכל זאת היו הרבה מאלה ומאלה. סיפרת על טלפון מקרובה של סבתא (לובה) שחגגה יומולדת 90 וצחקת עליה שהיא ״צוציקית״, וצחקנו שהנה למרות הכול אפילו אתה מתחיל להשתכנע ״שלא תהיה לך ברירה״ ואתה בכל זאת תגיע כנראה לגיל 92.

לצערי הרב התבדינו כולנו. גם הפעם השארת אותנו המומים ופעורי פה. אין ספק שאפילו את מותך עשית בדרכך הייחודית -ציני, מפתיע, עקשן, חמקמק, והייתי אף מוסיפה ואומרת על סף החוצפן.

אני חייבת לציין שאני קצת כועסת, לא עליך כמובן, כי אתה דווקא כבר סוף סוף הסכמת להיות סבלני וחזק ולהמתין עד שאלד. אלא, על אלוהים או מי שזה לא יהיה, שלא נתן לי את האפשרות שכה ייחלתי לה, להעניק לך עוד כמה רגעי אושר נקי וטהור שכל כך הגיע לך !!!

סבא, אני אוהבת אותך מאד, ומודה לך מעומק הלב על שהשארת לי את הפגישה הנעימה והמשעשעת של יום ראשון בערב כתמונה אחרונה ומייצגת שלך ושל היחסים שלנו.

מופתעת, כואבת ומתגעגעת

שלומית

אבא יקר ואהוב שלי,

שוב, בפעם המי יודע כמה, צדקת – ממש כפי שאמרת – שלא תצליח להחזיק מעמד יותר משלושה חודשים, נפרדת מאיתנו בדייקנות של יקה, כרגיל.

מומחה בגידול נמלים, ציפורים, צבועים ומה לא… אלוף בפתרון תשבצים, לא נח ולא נרגע עד שמוצא כל מושג לא ידוע ובאותה הזדמנות גם לומד אותו לעומק בכל לקסיקון או אנציקלופדיה – בגרמנית, עברית או אנגלית. אבא שלי, בית הספר לחיים אותו עברתי אתך ועם אמא היה יחיד ומיוחד. מרתק, מאתגר, רב גוני וממלא. לא תמיד היה פשוט, אבל לעולם בלתי שגרתי ומפתיע.

אני יודעת שאמשיך לשוחח איתך ארוכות עד אחרית ימי, שכן החיים מזמנים לנו כל הזמן צמתים בם נשאלת השאלה: ״מה דעתך?״ ואני אהבתי מאוד להקשיב לדעתך שהייתה מקורית, חריפה ומיוחדת.

הבטחתי לאמא שנעשה הכול כדי להקל עליך והשתדלתי ככל יכולתי לעמוד בהבטחתי. אם לא עשיתי זאת די טוב, אנא סלח לי.

אוהבת ומתגעגעת מאוד.

מרב