(12/10/1919 – 12/03/2013)
רחל נולדה בעיר קובל במחוז ווהלין בפולין, להוריה זאב ודבושה. אחות צעירה לאחיה בנימין והרצל. בחיק משפחתה החמה, ספגה רחל את הערכים של נתינה בסתר, עזרה לנזקקים ונתינה ללא ציפייה לקבל תמורה.
האב, היה בעל חנות כל-בו וכמי שידע שפות רבות היה גם ממכובדי העיר. האם אף היא עבדה בחנות ועזרה בפרנסת המשפחה. זו הייתה משפחה דתית וציונית וכל שלושת הילדים השתייכו לתנועות נוער. הבכור, בנימין, היה חבר בתנועת "המזרחי" ואילו הרצל בתנועת "החלוץ הצעיר" וממייסדי ה"פרייהייט". הרצל עלה לארץ ישראל כבר בשנת 1934. רחל הצטרפה גם היא לתנועת "החלוץ הצעיר" ואף השתתפה בסמינר עולמי של כל התנועות החלוציות שהתקיים בשנת 1938. בתום הסמינר, נשלחה לקיבוץ הכשרה ב"גרוכוב" שבפולין. במסגרת ההכשרה נשלחה ללמוד להיות חובשת ועבדה בכך בבית החולים ובקיבוץ ההכשרה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה רחל כבר הייתה חברה ומדריכה ותיקה בקיבוץ זה.
בין סיפוריה הרבים על תקופה סוערת זאת מצוי סיפור מצמרר ומרתק על המסע בן 500 ק"מ, שעשתה עם ילדי זבונשין (עיר בגבול גרמניה פולין) מפולין לגבול רוסיה.
באפריל, שנת 1941, לאחר שכל ילדי הקבוצה שהדריכה עלו ארצה ולאחר שעזרה במחתרת ל"עלייה ב'", עלתה גם רחל ארצה בעלייה זו, ביחד עם דן גלברט, בן זוגה ואבי ילדיה. בתום מלחמת העולם השנייה, התברר כי רחל איבדה את מרבית בני משפחתה במלחמה ארורה זו: הוריה, אחיה בנימין ורוב הדודים וילדיהם.
ימים ספורים לאחר בואה ארצה ולאחר חיפושים קדחתניים, נפגשה רחל עם אחיה הרצל וההתרגשות הייתה רבה מאוד.
לאחר שעשו טיול קצר בארץ, בו ביקרו את חניכיהם הרבים, החליטו רחל ודן להצטרף לקיבוץ אלונים. כאן השתלב הזוג במהירות ובקלות בחיי החברה והעבודה. בשנת 43 נולד גיורא, בנם הבכור, וב- 48 נולד יוסי. בשנות החמישים נפרדו דן ורחל ובשנות השישים, לאחר מותה הטראגי של טובה בארי, נרקם קשר שהלך והתחזק בין ישי ורחל. קשר אמיץ, אותו טיפחו לאורך כל השנים שבאו אחר כך.
את ה"קריירה" המקצועית שלה באלונים התחילה כעובדת בגן הירק ובתקופת הצנע – כמחסנאית. אך עד מהרה נשלחה ללמוד לעבוד בגיל הרך והשתלבה בעבודה זאת. היא עבדה תחילה כמטפלת פעוטים ובהמשך נשלחה ללמוד ב"אורנים" גננות ועבדה כגננת ב"גן כלנית" במשך 19 שנים. עם תום עבודתה כגננת גויסה למחלקת החינוך של התנועה הקיבוצית ושירתה שם ארבע שנים, בליווי והדרכה של מערכות חינוך בקיבוצים השונים. בספטמבר 76, בתום ארבע השנים – שרחל סיכמה כמעשירות במיוחד, היא נקראה חזרה לאלונים להיות המטפלת של חברת הנוער "אלון". היא שימשה כמטפלת האהובה של חברת הנוער עד סיום פרק הלימודים שלהם בשנת 1980. אז עברה לעבוד חלקית במחסן הבגדים והשלימה את שעות העבודה בליווי חולים.
במשך שנים רבות ועד גיל מופלג, הייתה רחל זו שהביאה לחוגגים ימי הולדת עגולים שי צנוע, מתנת אלונים.
רחל אהבה מאוד ללמוד ולהרחיב את אופקיה, אולי כפיצוי על שנות ילדותה בהן נאלצה להפסיק את הלימודים בטרם זמן, לאור המצב הכלכלי הקשה. היא הייתה משולבת חברתית הן אצל הפולנים והן בקרב הייקים ותמיד ראתה את החיוב שבחיי הקהילה בקיבוץ.
אתמול, שבעת מעשים ושנים, הלכה רחל לעולמה.
אנו נפרדים מאישה שהקימה משפחה לתפארת והייתה מעורה בחיי הקהילה באלונים בכל רמ"ח אבריה.
תהי נשמתה צרורה בצרור החיים.
אמא
היום אנו נפרדים ממך. זו שעה קשה בשבילנו.
נזכור אותך יפה מבחוץ ומבפנים.
עם חוכמת חיים והסתפקות במועט.
בשפתך המיוחדת רק לך, הגעת ללבבות רבים.
זכית לחיים מלאים אהבה שמחה ואושר, אך גם מלחמות ועצב.
בדרך המיוחדת לך התגברת והתמודדת בהצלחה. זכית עד יומך האחרון להיות מוקפת בני משפחה וחברים אוהבים.
ידעת להנות מספר והצגה אך בעיקר ממפגשים משפחתיים.
הלצ'ו והטובלרון היו רק אחד מסימני האהבה שהענקת לכולנו.
הצלחת להקים עם ישי קן משפחתי לתפארת שכולנו הרגשנו בו אוהבים ונאהבים.
תנוחי על משכבך בשלום.
תחסרי לנו מאד יוסי
