(12/01/1922 – 07/08/1960)
טובה נולדה כבת למשפחת שטרל בעיר טימשווארה שעל גבול רומניה טרנסילבניה.
טובה היתה קשורה מאד בילדותה לאביה החולה הרתוק למיטתו, כשהיא משחקת אתו שח – וכותבת לו שירים.
בגיל 6 החלה לימודיה בבית ספר יהודי, בו זכתה לקבל את שמה העברי טובה, שביטא לדעת מורתה את אופיה המיוחד.
בשנים אלה בלטו יכולותיה בעבודות יד ובציור.
בהיותה כבת 8 נפטר אביה ואמה החלה לעבוד כתופרת, על מנת לפרנס את בתה הקטנה.
טובה סיימה 4 שנות לימוד בגימנסיה יהודית לבנות, אז עזבו האם ובתה לעיר נג'וורד, כדי שטובה תוכל להמשיך וללמוד בכיתות ביה"ס הגבוהות.
עם לימודיה בתיכון, נחשפה טובה לאנטישמיות, דבר שגיבש אצלה את התודעה הציונית, וזאת במשפחה מתבוללת, בה לא היתה לכך כל התייחסות מוקדמת.
היא הצטרפה לתנועת הנוער הציונית "הבונים".
אמה ניסתה לדבר על לבה לזנוח את הרעיון הציוני, בחששה שהדבר יגרום לפרידתן בעלות טובה לארץ ישראל.
היא יצאה קודם למחנה קייץ של התנועה, ממנו לא שבה יותר לביתה, אלא חייתה כשנתיים בקיבוצי הכשרה במקומות שונים. החיים בהכשרה התאפיינו בעבודה קשה.
בסוף 1939 בעזרת נישואים פיקטיביים לבעל סרטיפיקט, עלתה טובה ארצה.
כאן הצטרפה לגרעין "הבונים" שקיבל הכשרתו בקיבוץ אפיקים. גרעין זה היווה את היסוד לקבוץ מעגן, שישב בחצר כנרת.
פה נפגשו טובה וישי והקימו משפחה עם לידת נורית, מילדיה הבכורים של מעגן.
טובה הפכה למטפלת לילדים הרבים שנולדו בשנים ההן.
עם הפילוג בקיבוץ המאוחד עזבו טובה וישי יחד עם קבוצת חברים גדולה.
הם התיישבו בבית אורן, בה יצאה טובה ללמוד בקורס לגננות.
קשיים חברתיים הביאו אותם ב-1953 לאלונים, בה הכתה טובה שורשים בעבודתה כגננת בגן נרקיס. שנות עבודתה כגננת זכורות לילדי הגן ולהוריהם כשנים ברוכות, בהן זכו הילדים למפגש מיוחד עם אישיותה החמה של טובה, לעסוק באומנות ולהקשיב לנגינת ישי בצ'לו מידי שבת וחג.
