(20/05/1922 – 01/12/2016)
אמא נולדה ב – 20.5.1922 בוינה אוסטריה. אריקה דוד, בת בכורה בין שלוש אחיות.
אמה עקרת בית, אביה עובד במפעל לייצור סבון.
בגיל 14, אחרי שאביה פוטר מעבודתו בעקבות הלשנה, יצאה לעזור בפרנסת המשפחה ועבדה אצל חייט ידיד המשפחה.
במארס 1938 סיפחו הנאצים את אוסטריה לרייך. בספטמבר כשהיא בת 16 הצליחו הוריה לצרפה לקבוצת ילדים ובני נוער שעזבו את אוסטריה בהסכמת הנאצים ובדרכון נושא צלב קרס.
ממשפחתה שנותרה מאחור לא נשאר זכר. אביה נפטר ממחלה זמן קצר אחרי שעזבה ואת אמה ושתי אחיותיה רצחו הנאצים במקום לא ידוע.
גורל משפחתה יעיב על כל מהלך חייה. עד מותה לא יכלה לקרוא את המכתבים שכתבו לה לאחר עלייתה.
תחנתה הראשונה בארץ – חברת הנוער בגבעת ברנר. משם היא זכרה בדידות גדולה בגדים פרטיים שהופכים נחלת הכלל, שפה לא מובנת ואורח חיים זר.
לאחר זמן נשלחים בני הנוער לקיבוץ גשר בעמק הירדן. מגשר היא נשלחת לשמש מבשלת במחנה העובדים של מפעלי ים המלח.
תקופת ים המלח נחרטה בזיכרונה כתקופה טובה.
עד לשנים האחרונות שבה כמעט מידי שנה לים המלח והתרפקה על ימיה שם.
הריחוק מקבוץ גשר ומחבריה שם והזמנה שקיבלה מאסתר מנור שעבדה גם היא בים המלח הביאה אותה להצטרף לקבוצת רביבים שהמתינה במחנה זמני בראשון לציון לקראת הירידה לנגב. שם הכירה את אבא אשי.
ערב הירידה לנגב, הגיע שליח מאלונים והזמין את הזוגות הנשואים ואת אלה שעמדו להנשא וללדת להצטרף לקיבוץ אלונים.
הנגב כך אמר, לא מתאים כרגע לגידול ילדים.
ב-1948 הגיעו לאלונים, נשאו ונולדנו אנחנו שלושת ילדיהם.
רוב שנותיה עבדה אמא במה שידעה – בישול במטבח. לימים עבדה קצת כמטפלת, אח"כ שנים לא מעטות בכלבו (הלילהלו) ואחרי שסיימה שם חזרה ועזרה בחדר האוכל.
כשהגיעו אמא ואבא לגיל 50 חלה אבא בסרטן. 16 שנה התמודד עם מחלתו ואמא לצידו. כשנפטר ב-1988, נראה היה שהבינה כמה קצרים ושבירים החיים.
בשנים הללו טיילה הרבה ברחבי העולם, באירופה במזרח הרחוק ועד ניו זילנד.
לפני כמה שנים נפגעה בתאונת דרכים. חשבנו שלא תשרוד את תקופת ההחלמה. אבל היא כמו עוף החול חזרה לחיות חיים עצמאיים בביתה, לכורסא ולתשבצים בגרמנית.
אמא נפטרה שבעת ימים ושנים. זכתה לראות נכדים ונינים.
יהי זכרה ברוך.
יאיר, עפרה וחיה.
סבתא
למרות שבשבוע האחרון הבנו שזה עומד להגמר, אנחנו עדיין לא מאמינים שאנחנו פה.
סבתא, שרדת ועברת כל כך הרבה בחיים, שלא נראה הגיוני שזה נמר.
אהבת את החיים וידעת ליהנות – טיילת בכל העולם, פלירטטת בכל הזדמנות עם גברים צעירים ותמיד שמרת על הומור.
ביום ההולדת האחרון, איתי ורוני באו לאחל לך מזל טוב וכשהגיעו היית כבר במיטה מוקדם, ולא שמעת את הדפיקות בדלת. למרות ההתלבטות אם להבהיל אותך, הם החליטו בכל זאת לפתוח את החלון מעל מיטתך ולהשחיל את רותם דרכו, אלייך. בנונשלנטיות המתאימה לך וללא שמץ של בהלה, הפנית את ראשך מחייכת ואמרת: "כבר 30 שנה לא נכנס אלי גבר למיטה".
סבתא, בולטת בכל תכונותייך היתה העצמאות, אותה עצמאות שנלקחה ממך בשנים האחרונות, התפוגגה לגמרי בחודשים האחרונים.
סבתא מקווים שהתאחדת יחד עם המשפחה שהשארת באירופה כשהיית נערה ולא פגשת שוב, ועם סבא אחרי כמעט 30 שנה.
דעי, שהשארת אחרייך משפחה גדולה שמתרחבת משנה לשנה וגם הרבה זיכרונות: ארוחות בוקר מוקפדות בשבת עם ביצת הזהב המושלמת, את פאי התפוחים המטורף שקשה לשחזר, סבתא של לילהלו, סבתא של סנדוויצ'ים לפני בית ספר ועוד הרבה.
אוהבים ומקווים שמצאת מנוחה,
הנכדים
