אלוני יורם

יורם אלוני  ז"ל

נולד ב – 14.12.1939

נפטר ב – 11.6.2019

יורם, נולד באלונים ב- 14.12.1939 להוריו שרה וראובן אלוני, שהיה מראשוני אלונים.

לימים, היה מהחניכים הראשונים של גן לוטי וממנו עלה לכיתת אלון, הכיתה הראשונה של ילדי אלונים.

מזיכרונותיו כילד, כפי שסיפר לבתו רקפת בעבודת השורשים שלה, היו הוא והילדים האחרים שותפים לשמחה על ההכרזה על מדינת ישראל, שנחוגה בחדר האוכל בשירה וריקודים עד אור הבוקר.

יורם, ילד רגיש ואכפתי, היה זה שארגן את מחאת הילדים על כי שיכנו את עזרא ויונה ברוש בצריף מבודד, כאשר הגיעו לאלונים. בעקבות ה"הפגנה" שארגן, הועברו השניים לחדר הוריהם המאמצים, לתקופת ההסגר שנדרשה.

זיכרון ילדות נוסף הוא חלוקת קליפות התפוחים במטבח הילדים, למי שהביא מהרפת חלב, אותו חלקו לתינוקות.

בהיותו ילד, חלתה אמו שרה בשחפת ואושפזה בבית חולים בצפת. יורם הצעיר אומץ על ידי רבקה ושמוליק אדמון שגידלוהו כבנם (הוא המשיך לשמור עמם על קשר חם עד אחרית ימיהם וגם עם ילדיהם).

משהחלימה האם, עברו השניים לתל אביב וחיו בה. יורם הצטרף ל"פועל הימי" בעיר ובכך נתן ביטוי לאהבתו הרבה לים. בשנים אלה עסק יורם בהדרכה בשייט מפרשיות בשדות ים.

משהכירה שרה את צבי, חבר רוחמה, עברו השניים לחיות אתו שם. בתקופה זו למד יורם בפנימיה שבבית הספר אשל הנשיא.

בהיותו כבן 18, חזר יורם לאלונים, להגשים את חלומו ולהתגייס לצה"ל מהמקום בו נולד.

יורם, נישא לרחל ונולדו ילדיהם כרמית יריב רקפת ואתר.

בצעירותו עבד יורם בענפי החקלאות השונים עד שמצא את מקומו הטבעי כנהג בתבור. לאחר מכן, היה רכז תחבורה וטיפל בצי הרכבים של מזכירות הקיבוץ המאוחד. בתקופה זו הכשיר עצמו כממונה בטיחות בתעבורה.

לאורך כל השנים, באירועים תרבותיים של אלונים, שימש יורם כ"זקן הדור הצעיר". בתחילה קראו להם "חוג הנוער" אך, בחלוף השנים, זה הפך להיות: "יורם ומטה". כשהאירוע (חג מחזור, חג המשק…) הסתיים, היו קוראים ליורם לבמה והוא היה קורא בקול: "כיפק הי" לתרועת כל הצעירים ממנו שענו לו בחדווה.

עם שובו לאלונים מהעבודה בתל אביב שימש, במשך שנים רבות, כנהג הקלאב-קאר ב"הסעת" חברי אלונים המבוגרים – איש איש למקום אליו צריך היה להגיע, והתקשה לעשות זאת בכוחות עצמו. הוא הגיש שירות זה במסירות רבה, תוך יחס אישי לכל אחד ואחת.

עד לפני מספר חודשים התייצב יורם כדי להסיע בני משפחה לבית הקברות וזאת, ללא שהיה צורך להזכיר לו זאת. הוא לקח על עצמו משימה חשובה זאת כדבר מובן מאליו.

בנוסף להיותו אדם הנותן שירות ברוחב לב, היה יורם איש עקרונות והקפיד להיות מעורב בדיונים שנגעו להתנהלות הקיבוץ. יורם לא אהב את השינויים שעברו על הקיבוץ בשנים האחרונות והיה רגיש לכך שלא ייפגעו חברים מהגישה החדשה.

אנו נפרדים היום מאחד מראשוני בני אלונים.

איש משפחה צנוע, אוהב אדם, אוהב הקיבוץ ואוהב הארץ.

נוח בשלום על משכבך ומי ייתן וינעמו לך רגבי אלונים ותהא נשמתך צרורה בצרור החיים.

אבא שלנו

אבא היקר

אנחנו לא מצליחים למצוא את המילים ולא יודעים מאיפה מתחילים

איך אפשר לסכם חיים שלמים בכמה שורות על אף שזו דרך הטבע שילדים קוברים את הוריהם, התחושה עדיין קשה ואין ממש נחמה.

היום אתה סוגר מעגל, חוזר לאדמה שכה אהבת, במקום שבו נולדת וגדלת…

חייך התאפיינו בצניעות, פשטות ואהבה למדינה, לקיבוץ ולמשפחה.

אומנם היית הסבא הפרטי ל11– נכדיך ואף זכית בנין לאחרונה, אך כולם יודעים שסבא יורם הוא הסבא של לא מעט דורות של ילדים שגדלו והתחנכו בקיבוץ אלונים.

עד לפני מספר שנים עדיין עבדת בקיבוץ ותרמת לקהילה.

מבחינתנו היית הסממן האחרון שהקיבוץ השיתופי וערכיו עדיין קיימים.

בחודשים האחרונים התמודדנו עם תקופה לא פשוטה מבחינה בריאותית.

אנו מצידנו עשינו את מיטב המאמצים להיות לצידך גם ברגעים הקשים….

וכעת, כמו שאומר השיר: "באה מנוחה ליגע ומרגוע לעמל", נוח על משכבך בשלום.

בהזדמנות זו אנו רוצים להודות לכל מי שהגיע היום ללוות אותך בדרכך האחרונה

ותודה מיוחדת לצוות הרפואי שליווה תמך וטיפל לאורך כל הדרך.

כרמית, יריב, רקפת ואתר.

יורם אח בכור לנו – דרור, נמרוד ואהוד – לא היה איש ציבור ולא דברן גדול. לא מפקד צבא, לא מרצה לחינוך ולא אמן יוצר – אבל היה מורה גדול של כולנו.

היה מורה לאהבה ולנתינה שאינה תלויה בדבר. היה ליורם לב גדול, לב של משאית, לב ענק כמו משאית, לב ענק כמו משאיות הסמי טריילר שנהג בהן, עם המון גלגלים, שני מוטות הילוכים, וצופר קורע שחקים. פעם מוביל תפזורות אוכל לחיים ופעם מוביל טנקים לקרבות המלחמה. והוא נוהג את משאית הענק קדימה ואחורה, כאילו מעשה ילדים, במיומנות רבה יותר מכל מה שאנחנו הרגילים נוהגים במכוניות שלנו.

אתמול היינו אצלו בבית חולים העמק. סימה ואדם ואני. נפרדנו בזמן. החזקתי לו ידיים. שתי כפות ידיים. אני מצידי כדי לנחם שאנחנו כאן במחלתו. אבל גם אני מתנחם. לאחוז בשתי הידיים האלה הגדולות והטובות – דרור ואני דברנו על זה. על הידיים החזקות שלו.

אתמול גם דברנו על הלחם והבננה. ולפני שבוע על הביכורים בקיבוץ.

יורם היה אח גדול בתקופת בית הספר לקציני ים בעכו. ולסימה ולי בהעברת הדברים למטולה. ותמיד בכל שיחה מתעניין בחייהם של נשותינו האחים ושל כל הנכדים והנכדות של דרור ושלי. מתעניין ומזמין ופותח את הלב והבית.

והמשפחה שלו. ראינו אתמול את רקפת מנשקת אותו וסועדת אותו באהבה. ותמיד כך היו כל הילדים והנכדים ורחל – איזו משפחה. תמיד יורם ורחל ואיזו נאמנות ומסירות והתמסרות ונתינה וצניעות. תמיד צניעות. דוגמה ומופת לכל אדם.

מורה דרך אמיתי לאהבה ולנתינה שאינה תלויה בדבר.

ראיתי לאחרונה תמונות של יורם ואבא עובדים בגינה בכפר שמריהו. ובעצב גדול יש לומר שיורם היה תמיד גם ילד נטוש ועצוב. אבא שלנו שעזב את הקיבוץ לא היה מי יודע מה אבא לו. ויורם לא ויתר, אבל זה לא בדיוק עבד. בתקופה האחרונה יורם עבר לכיסא גלגלים. זה הזכיר רגע השלמה: כשאבא ראובן הושב בכיסא גלגלים לפני שלושים ומשהו שנה, לפני פטירתו, יורם לקח אותו בכסאו, ואבא שוב דיבר אל יורמי. רגע אחד של חסד במסכת עצובה.

יורם אחינו היקר היה עצוב ופגוע, אבל במקום שזה יחנוק את האהבה והנתינה שלו, זה היה אצלו מנוע טורבו של אהבה ונתינה לאחרים. יורם כבר הרבה שנים לא היה בריא והלך ונחלש. לנו האחים, הוא תמיד גדול וחזק ושופע אהבה ונתינה. אח גדול עם לב של משאית.

פעם אמרו שגם המולדת היא סוג של הורים. יורם היה בן אוהב ונאמן למולדת. תמיד סינגר עליה מפני הביקורות הקשות. היה לו קשה לשאת ביקורות קשות מאתנו האחים ומאחרים.

אבל כמו שאתם יודעים, משהו נשבר בשנים האחרונות. משהו נשבר באמון בין נבחרי הציבור לאנחנו האזרחים. יותר מידי פוליטיקאים צינים ונכלוליים שבוגדים בעם. ובשיחות אחרונות לקראת הבחירות, נראה היה שיורם כבר לא האמין יותר שאפשר לתת אמון בנבחרי הציבור. יורם תמיד האמין שצריך לשרת נאמנה את הציבור וליבו נשבר מהפרת האמונים של המנהיגים הנוכחיים.

יורם אחינו היה אלוף באהבה ובנתינה, אלוף נהגי המשאיות הכבדות, אלוף כראש משפחה – ראש שבט גדול אוהב ומסור, ואלוף של בן טוב לארצו. רק טוב אפשר להגיד על יורם.

יהיה זכרו אהוב ומבורך לנו ולדורות הבאים.

נמרוד אלוני

סבא,

סבא שלי,

אני לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל. איך אני אמורה לדבר עליך בלשון עבר.

סבא שלי, זכיתי לגדול לצידך בתור הנכדה הבכורה שלך ושל סבתא.

כל שיחת טלפון שלנו היתה מתחילה ב"שלום נכדתי הבכורה" ואני מהצד השני "סבא בינינו, מי הנכדה האהובה ביותר, שהפכה אותך לסבא בפעם הראשונה"?

ואתה היית צוחק ושואל לשלומי.

היית לי כאב שדואג ואוהב ולפעמים גם כועס.

מלך הילדים של הקיבוץ. אין ילד שלא הכיר את סבא יורם שנוסע על הקלאב קאר ועושה קולות עם הלשון.

במובן מסויים היית יותר להיט מסבא טוביה.

סבא שלי, זכיתי שתהיה בחתונה שלי וזכיתי ללדת את תומר המתוק שהפך אותך לסבא רבא. זכית להכיר אותו אפילו אם זה היה ממש קצר ולהיות אפילו בברית.

מבטיחה לספר לו על חומי הכלב ועל שומרת הלילה בדיוק כמו שאתה ספרת לנו הנכדים שלך.

קשה לי, כואב לי, אני בסערת רגשות.

תנוח על משכבך בשלום

אוהבת אותך סבא

נכדתך האהובה, ספיר