(08/08/1916 – 11/12/1997)
ניסים נולד בעיר העתיקה בירושלים להוריו חוה ועזרא, הבן הצעיר בילדיהם.
בגיל שנה נסע עם הוריו לעירק ובגיל 7 חזר ארצה באוטובוס דאר דרך סוריה ולבנון.
בילדותו למד ב"חדר" ולאחר מכן בישיבת "פורת יוסף" אשר בעיר העתיקה. לאחר מכן עבר לבית ספר לבנים מחוץ לחומות.
בנערותו אהב לשחק כדורגל ולרכב על אופניים ואופנועים.
בגיל 16 הפסיק את לימודיו ועבד כשוליית חייט. מחייטות לא באה פרנסה, לכן עבר לעבוד בסיוד וצבעות ועסק בזה גם בהגיעו לאלונים.
ב-1941 נשא את שולה לאשה והקים משפחה.
במלחמת השחרור הצטרף לצה"ל, שירת כצלף בעמדה בהר ציון והביא אספקה לעמדות הקשר. נפצע פעמיים בקרבות אך המשיך בשרותו הצבאי.
בעקבות ביקור עם משפחתו באחד הקיבוצים החליט לבחור בחיי קיבוץ. בינואר 1955 הגיע עם משפחתו לאלונים.
באלונים עסק בצד עבודתו כצבעי גם בעגלונות חצר, במטעים במשתלת עצי פרי ובפעל "אלום".
העבודה היתה אצלו ערך עליון, גם כשלא היה במיטבו המשיך להגיע לעבודתו באלום.
"הצריף של ניסים" והבוסתן שלידו היו מפעל חייו. הצריף היה מקום מפגש בימי הולדת ושמחות משפחתיות והיווה מקור משיכה לחברה הצעירים.
דלועים שגידל ועיצב, הפכו לסמלו המסחרי.
לפני כשמונה חודשים חלה במחלה ממנה לא התאושש.
אנו המשפחה נזכור אותך לעד.
אבא ניסים,
למה אני כותב גם ניסים ולא רק אבא? כי ניסים היה במידה מסוימת גם מוסד
לא רשמי, אבל מוסד.
ואני מתכוון לזה שניסים השאיר הרבה סימנים וחותמות, כמו מי שזוכר את הספסל בחצר חדר האוכל הישן, שנקרא הספסל של ניסים, או הפינה עם הכורסה סמוך ללוח המודעות בחדר האוכל החדש שנקראה הפינה של ניסים ומעל כל אלה הצריף והבוסתן שלידו בכל עמדותיו הקודמות והמקום הנוכחי.
זכור לי שהיינו קבוצה של צעירים שבשבתות אחרי ארוחת הצהריים היינו יורדים לצריף של ניסים לפרק עופות לערב, בשתיים הולכים לשחק כדורגל ובהפסקה ניסים היה מופיע עם ארגז פרי מפירות העונה. בערב היינו נפגשים בצריף של ניסים אחרי שניסים כבר הכין כמובן את הכל וסידר.
היינו מדסקסים על הכל כשהעוף על האש.
לא פעם שיחק ניסים כדורגל עם הצעירים ולא פעם יצא לי לשחק נגדו ומולו, ומי שהכיר את ניסים על המגרש ידע שאין פרוטקציה גם לא לבנים שלו.
אבא אזכור אותך תמיד בתור אבא וניסים
עזרא
אבא כל יכול
אילו דברים יכול אני לספר ולתאר שאחרים לא סיפרו ותארו על אבא, שידו היתה כמעט בכל.
איש רוח ואיש מעשה.
עם רוך ועדינות מצד אחד וקשיחות מסויימת מצד שני.
אדם שנולד לאהוב ועם זאת כולם אהבו אותו.
אדם ששילב אומנויות עם גננות ובישול, פילוסופיה עם עבודת יד ועמל קשה.
עצמאי, עקשן, בלתי תלוי, שידע גם לוותר במצבים מסוימים.
איש שיחה שפירש והסביר הכל בהומור מיוחד ולמרות שנרתע מהדת, ידע את חוקיה על בוריים וידע לפרש אותם בצורה עוקצנית ומבדחת המיוחדת לו.
לשמוע אותו מספר את מעלליו וחוויותיו מימי נעוריו ומימי שרותו בצבא, היו חוויה בפני עצמה.
אהב את משפחתו, את הקיבוץ ואת חיי הקיבוץ.
אהב והעריץ את סביבתו והסביבה אהבה אותו מאד.
אבא, נמשיך לאהוב ולזכור אותך לעד.
שלך, ראובן
נוסעים נוסעים – ראיון ליומן
הנוסע המפורסם ביותר של השנה – ניסים אלבג האיש שלא האמנו עליו כי יזוז מהארץ היה בחו"ל (בלגיה צרפת וקצת הולנד) וחזר בשלום!
הרי לפניכם ראיון קצר שהעניק לאחד מבני משפחתו:
ש. מה היה הקטע הקשה ביותר של הטיול, ניסים?
ת. לעבור את הדוכן! פתחתי את התיק והוצאתי את הדרכון בירידה לכביש, אבל אמרו לי שאין צורך להחתים אותו כשעוברים את הדוכן.
ש. איך עברה הנסיעה?
ת. על ה כיפאק! בדרך לשם ישבנו קרוב לשירותים, ואשה אחת הגיעה לשם כל שתי דקות (אולי בגללי?…)
ש. ממה התרשמת בצרפת?
ת. מהמסעדות: אכלנו במסעדה לבנונית, במסעדה תוניסאית, במסעדה תורכית ואפילו במסעה פולנית שהיתה הכי טובה: אכלנו שם דג מלוח ולחם נורמאלי, לא בגט…
ש. על מגדל אייפל עלית?
ת. לא!מה פתאום? מה שרואים משם רואים יותר טוב מהמטוס.
ש. בגני ורסאי ביקרת?
ת. עברתי עם המכונית וראיתי דרך החלונות. בשביל מה לרדת? ראיתי את זה כבר בטלויזיה.
ש. בכלל, איך הבניינים בפריז?
ת. כולם ענתיקה ביחוד האופרה.
ש. איך הצרפתיות?
ת. לא ראיתי אף אחת יפה.
ש. ממה התרשמת בבלגיה?
ת. מרחוב החלונות האדומים בבריסל, ומהשוק של יום ראשון.
ש. מה הסעיר את הצרפתים כאשר הגעת לפריז?
ת. הו כמובן השפם שלי! עלינו למונמרטר וצייר צייר אותי. כל האנשים ברחוב עצרו להסתכל ומחאו כפיים ליצירה.
ש. מה היה הקטע הכי טוב בטיול?
ת. להגיע חזרה לדוכן.
ש. אתה מוכן לצאת בשנה הבאה לעוד טיול בחו"ל?
ת. לא חביבי, נסעתי הפעם בשביל חמישים שנה, מספיק!
