(19/09/1920 – 26/12/1995)
רחל נולדה ב-19.9.1920 להוריה זהבה וישראל שפיגל בברזה לופה שבווהלין, שהיתה מאוכלסת כולה בגרמנים, פרט ל-4 משפחות יהודיות.
האווירה בבית המשפחה בה היו 6 ילדים היתה מסורתית.
בגיל 8 התחילה ללמוד בבי"ס "תרבות" בו למדו הילדים בשפה העברית. בית הספר שכן בעיירה רוז'ישץ ורחל הקטנה עברה לגור בבית סבתה בעיירה והיתה מגיעה הביתה רק בחופשות ובחגים.
כבר בהיותה בת 9 הצטרפה ל"חלוץ הצעיר", שהיווה המשך והשלמה לביה"ס בו ספגה את האהבה לארץ ישראל.
עם התבגרה, עברה רחל ללוצק, בה למדה תפירה ואח"כ למדה באורט .
בזכות אחותה חיה שהיתה פעילה בתנועה, עלתה לארץ בינואר 1938 בהיותה בת 17, עם קבוצת נוער שהתארגנה למטרה זו.
הפרידה מהבית ובמיוחד מאמה אליה היתה קשורה מאד, היתה קשה לרחל, אך הרצון העז להגשים את חלום העלייה לארץ, הניעו אותה הלאה וקדימה.
היא הגיעה לבן שמן באוטו "משוריין" להגנה מפני תושבי לוד ורמלה הערביות שהתנכלו לתחבורה היהודית. בבן שמן למדו הנערים בקבוצות על פי השיוך לתנועות.
עם פרוץ מלחמת העולם השניה והנתק מהמשפחה החלה הדאגה לגורלם. חיי הצעירים חדורי מטרת ההגשמה עזרו במקצת להתגבר על הדאגה הרבה.
בני הנוער ורחל בתוכם הקפידו לשוחח ביניהם רק בעברית, ואפילו היידיש שהיתה שפת הבית, נדחקה מפני העברית, כסמל להשתייכות מלאה לארץ.
מבן שמן יצאה רחל אחרי שנתיים להכשרה בעין חרוד, וממנה לאלונים.
עם הגיעה לאלונים נפגשו רחל ושלמה ונישאו. לימים נולדו לבני הזוג בנותיהם נילי, שרה, ומיכל.
רחל עבדה שנים רבות כמטפלת פעוטים, שנים שזכורות לטובה להורים ולילדיהם שזכו ליהנות ממגעה החינוכי הנעים והתומך.
ב-1936 החלה רחל לעבוד בספריה, עבודה בה התמידה שנים רבות.
